יורם שמעוני נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

החלטה

החלטה

1.לבית הדין הוגשה תביעת מר יורם שמעוני (להלן: "התובע") כנגד החלטת הנתבע מיום 17.9.09 לפיה דחה הנתבע את תביעתו להכיר בפגיעות בגבו בגין פריצת דיסק על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

2.הרקע העובדתי

א.התובע יליד 1967 ועבד החל משנת 1987 ועד 28.2.09, 22 שנה במחסן חלקי חילוף לרכבים בחברת אורדן חלפים בע"מ.

ב.התובע עבד כמחסנאי משנת 1987 במשך 12 שנה. לאחר מכן הפסיק לעבוד כשנתיים כאשר חזר לאחר הפסקה לחברה הוא משמש כמנהל המחסן.

ג.התובע החל לסבול בכאבי גב ברכיים וידיים בשניים האחרונות לעבודתו היינו מ- 2007 ועל כן ביקש לעבור לעבוד כסוכן שטח.

ד.התובע הגיש תביעתו לנתבע בגין פגיעות אלו ביום 16.3.09.

3.השאלה העומדת בפנינו בהכרעה זו היא האם התובע הוכיח קיומה של תשתית עובדתית כי הליקוי בגבו הינו תולדה של מנגנון המיקרו טראומה והאם יש בנסיבות עבודתו כדי לקבוע כי הנזק בגבו הינו תולדה של אירועים זעירים חוזרים ונשנים.

4.יאמר על ידינו כבר בראשיתה של החלטה זו כי לאחר שבחנו את העובדות שפורטו על ידי התובע מתצהיר ובחקירה הנגדית, אמינות עדותו, הדין והפסיקה באשר לבחינת שאלת המיקרו טראומה הרים התובע את הנטל הנדרש ולו מחמת הספק להוכיח ראשית קיומה של תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרו טראומה.

5.בהתאם להלכה, "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אינספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבדותו של הנפגע" (ראה ספרו של ד"ר שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה – סוגיות בתאונות עבודה).

זאת ועוד נקבע בפסיקה בשורה של פסקי דין כי תורת המיקרו טראומה היא מעין פיקציה שנועדה לסייע לחולים אשר מחלת נגרמה עקב עבודתם, אולם זאת מבלי שאירע להם אירוע פתאומי חד פעמי, העונה על הגדרת הפסיקה למונח "תאונה".

דרך בחינה זו צריכה להתפרש באופן מצמצם ובהתחשב במטרת החוק ותכליתו. יאמר לענין זה כי ככל שמתקיימת תשתית עובדתית משפטית מספקת לפי תורת המיקרו טראומה, היינו קיומן של אירועים פתאומיים זעירים על פני רצף של זמן המצטברים אחד על השני בתדירות קבועה, יהיה בהם כדי להקים תשתית עובדתית ליישום תורת המיקרו טראומה.

6.התובע בתצהירו פירט את אופי עבודתו במחסן חלקי החלוף של החברה בה עבד. מדובר בחברה המספקת חלקי חלוף לרכבים והתובע עבד במחסן בגודל של 1500 מ"ר אשר כולו מסודר במדפים, אליהם היה מסדר את כל הסחורה שהגיעה בקונטיינרים.

חלקי החילוף הגיעו בקרטונים כאשר כל קונטיינר של סחורה הכיל 24 משטחים ועליהם כ- 25 קרטונים בממוצע ומשקל הקרטונים נע בין 15 ק"ג ל- 40 ק"ג, הכל תלוי במשקל החלפים שבכל קרטון.

התובע פירק את הקונטיינרים והעביר כל קרטון וקרטון לתוך המחסן למקומו ושם הרים את הקרטונים למקומם במדפים השונים.

עלה מחקירתו הנגדית כי התובע פירק את הקונטיינר והמשלוחים ידנית ולא באמצעות מלגזה הקונטיינר הוצמד לדלת המחסן שהיא בגובה מטר וחצי והפירוק נעשה ידנית או לעגלת משטחים.

בכל מקרה העיד התובע כי היה עליו להתכופף ולהרים את הקרטונים, או למחסן, או לעגלה ואח"כ לפרקם למדפים. עבודתו זו של התובע בפירוק מהקונטיינר היתה מתבצעת פעם או פעמיים בשבוע אולם ביתרת הימים היה על התובע לסדר את המשטחים שהוכנסו למחסן ולפרוק אותם למדפים.

לאחר מכן היה על התובע לארגן ולשלוח חלפים למחסן בחיפה ולשם כך שוב הוכנה ע"י התובע סחורה באזור המחסן שלאחר מכן הועמסה על ידו למשאית שהגיעה למחסן.

העמסת המשאית בין באספקה לחנויות שונות ובין למחסן בחיפה היתה מתבצעת כל יום.

התובע חזר והסביר מספר פעמים את אופי פירוק הסחורה, העברתה והעמסתה למחסן ואח"כ למשאיות למשלוח וכן את המשקלים שהיה מרים וכמויות הארגזים ביום.